זוגיות או הריון?

הי יולנדה, ראיתי את העצות שלך, והבנתי שפונים אלייך עם שאלות מאתגרות, נראה לי שהבעיה שלי, היא המאתגרת ביותר.

אני בת שלושים וחמש, מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי בני זוג לא מתאימים, תמיד מצאתי סיבה לסיים את הקשר. בחודשים האחרונים אני יוצאת עם גבר מדהים, וזו הפעם הראשונה שאני מסוגלת לראות עתיד. לפני שבוע הייתי אצל רופא הנשים בבדיקה שגרתית, וניצלתי את התור כדי להתייעץ איתו על הריון עתידי. הבנתי ממנו, שלאור בעיות הפוריות של אימי, כדאי שאתחיל לחשוב על זה ברצינות ולעשות צעדים קדימה, כי אני לא נעשית צעירה יותר וכך גם הביציות שלי. שיתפתי את בן זוגי והוא שתק. הוא פשוט שתק לפני שיצא מהדירה שלי. אתמול, אחרי שלושה ימים בהם הוא ביקש ממני לחשוב על הכל הוא שוחח איתי. הוא אמר שכרגע, הוא לא רוצה לקחת חלק בתהליך כזה. הוא טוען שאנחנו לא מספיק זמן בזוגיות כדי להגיע לשלב של ילדים. שילדים זה עניין רציני. הוא אפילו הציע לי ללכת לבנק הזרע ומאוד כעסתי על כך. פתאום הבנתי שיכול להיות שאני יותר רצינית ממנו בקשר. סיימנו את השיחה בכעס מצידי. אני לא יודעת מה לעשות?

אז כמו שהבנת יש לי כאן חתיכת בעיה מאתגרת, והזמן לא לטובתי.

אז מה את היית עושה במקומי?

תגובתי :

יקירתי, לפני הכול חשוב לי להבהיר שניתן לפנות אליי בכול שאלה, גם אם היא לא מאתגרת 😜 אני עושה כול מאמץ לענות על כולן מתוך ניסיון החיים שלי.  האם השאלה שלך אתגרה אותי? בהחלט. כי מצד אחד יש כאן שעון מתקתק, ומצד שני, יש כאן מערכת יחסים בתחילת דרכה.

אני מנסה להלך כאן בין הטיפות, מקווה שאצליח.😉

כפי שהסברת, לפני מספר חודשים נכנסת למערכת יחסים, וזו הפעם הראשונה שאת רואה עתיד. עד היום לא היית בלחץ כלפי העתיד לאור העובדה שהיה ברור לך, שכול עוד את אישה צעירה ופורייה כול החיים פרושים לפנייך. השיחה עם הגניקולוג החזירה אותך אל המציאות, מציאות בה את מבינה שהזמן אוזל. ואת חייבת לפעול. את כועסת על בן זוגך על שלא מבין אותך, על התגובה שלו, אך אני חושבת שאת צריכה לרגע אחד לקחת אוויר ולחשוב על המקום בו את שמת אותו. ואיך את היית מגיבה במידה וכול זה היה קורה במצב הפוך?

בן זוגך צודק. ילדים זה עניין רציני. כתבת "לפני שיצא מהדירה שלי." מה שאומר שלא עברתם אפילו את השלב בו עוברים לגור יחד, ואת כבר רוצה להפוך אותו לאב ילדך, תתארי לעצמך שהיית פוגשת אותו כמה שנים קודם, ורגע אחרי שהכרתם הוא מבקש ממך להיות אם ביולוגית לילדו. זה היה מפחיד אותך, ואני לא בטוחה אם אני הייתי חווה מקרה שכזה, הייתי מסוגלת להיות שקולה ולהגיב בדרך שבה הוא הגיב.

קחי אוויר יקירה, ואם מצאת בן זוג שאיתו את רואה עתיד, צעדי איתו לאט לאט בדרך ותפתחו את מערכת היחסים הזו, יכול מאוד להיות, שמערכת היחסים הזו, באמת תביא את שניכם לבנות משפחה. אבל אם את כול כך רוצה ילד עכשיו ואת מרגישה שאת לא מוכנה לקחת סיכון ולחכות. אל תשללי את האפשרות להשתמש בבנק הזרע. אני חושבת שאם מערכת היחסים בינכם היא מספיק טובה, הוא אף ילווה אותך בתהליך ואולי בדרך, דווקא הדברים הללו, יחזקו את הקשר בינכם והוא יבין שהוא רוצה לבנות משפחה איתך, ואולי לא. מה שבטוח, שכול הקלפים בידיים שלך. ולא משנה באיזו דרך תבחרי להשתמש בהם, את תעשי בחירה נכונה.

צרי איתו קשר, תתנצלי (כן, זה הזמן שלך להתנצל על שלא הבנת אותו) הסבירי לו בנועם שכול העניין נפל עלייך כרעם ביום בהיר. ואת מבינה את הצד שלו. כמו כן את רוצה לחשוב עוד על עניין תרומת הזרע, ובכלל על הנושא הכללי, בינתיים שמוטב שתשימו את הנושא הזה בצד, כששניכם מבינים שזה יעלה בעתיד. או כבנק הזרע או עתיד משותף. 

מאחלת לך הצלחה רבה. 

מקווה שהצלחתי לעזור.🙏

באהבה

יולנדה הירש סופר 

השינויים הפיזיים לאחרי ההריון, הרגו לי את הביטחון העצמי

שלום יולנדה, 
לפני שנה נולד בני הבכור. בהריון עליתי  מעל לעשרים ק"ג ולמרות שאחרי הלידה חזרתי למשקל איתו התחלתי את ההריון, השדיים לא חזרו לעצמם, וסימני המתיחה לא נעלמו. לכן אני לא מאפשרת לבעלי לראות אותי באור.  הסקס שפעם, אפילו בתקופת ההריון היה מלא תשוקה, היום קורה מתחת לשמיכה ובחושך. אני מתביישת בשינויים שלי. ולא משנה עד כמה בעלי אומר לי שאני יפה ושהוא אוהב אותי. 
מה לדעתך עליי לעשות? 

תגובתי: 
אנונימית יקרה, אני קוראת את שכתבת, ואני חושבת שמעטות הנשים שלא חוו או חוות את אותה התחושה. ו
במהלך החיים, גופה של האישה, עובר לא מעט שינויים. (או שאפשר לבחור לקרוא לזה "התפתחות" )השינויים שלנו הנשים, מתחילים משחר ילדותינו, ועד הרגע בו אנו עוצמות את העיניים בפעם האחרונה.
היות והשינויים הללו לא עומדים לעצור, אנחנו חייבות לנהל עם גופינו סוג של זוגיות. 
כמו שבני זוג, חייבים להבין אחד את השני, ולהתפתח יחד תוך כדי הקשבה, הבנה, ושמירה על האהבה , על הגחלת . 
כך גם מערכת היחסים עם גופינו. 
אנחנו צריכות להיות קשובות לו, לקבל את השינויים ולחבק את ההתבגרות שלו. ברור שתמיד אפשר לעשות ניתוחים פלסטיים, להזריק בוטוקס ועוד... אבל זה כמו לשים פלסטר על פצע ירי. שכן הבעיה היא לא חיצונית, אלא פנימית. ולכן לא משנה עד כמה נמשיך לתקן, באותה הנשימה נמשיך לחפש את הפגמים. 
עצתי לי אלייך, היא לנהל שיחה עם עצמך!!! 
תבקשי מבן זוגך, מהורייך או אפילו ביבי סיטר לשמור על הילד מחוץ לבית. 
עמדי מול בבואתך בעירום. תסתכלי לעצמך בעיניים ותדברי עם עצמך. כן, מבטיחה לך מבוכה, מבטיחה לך שיהיו אין ספור פעמים שתחשבי לעצמך עד כמה זה טיפשי ותתכווני לוותר- אל תוותרי. הכירי את גופך, אל תמתחי ביקורת על השדיים או הסימנים, לטפי אותם. העניקי להם אהבה אמיתית, את האהבה שלך. 
הזכרי בחיוך של פרי בטנך, הזכרי בגוף שהיה לך בעבר האמנם הוא היה צנום יותר, אך גם נשי פחות, מאז עברו אולי מספר חודשים, אך מה את עברת באותם החודשים? חיים צמחו בתוכך, זכית בתואר אימא, גדלת בכל כך הרבה מובנים. מצאי את עצמך.
המעטפת לא יכולה לשנות אותך, את התשוקות שבך, האהבה שבך, האמונה שלך בך. 
אחרי מספר דייטים עם עצמך צרפי אותו. (בעלך) לתהליך
קשרי לו כיסוי עיניים. הרשי לעצמך לחשוף בפניו בכול פעם חלק אחר מגופך. הרשי לו להראות לך עד כמה את מושלמת בחוסר השלמות. 

מניסיון, זה עובד. 

מקווה שהצלחתי לעזור 
אשמח לקבל עדכון 🥂

נסחפתי עם בעלה של חברה שלי, וכעת הוא לא מניח לי.

שבת שלום יולנדה, אני ממש אובדת עצות, מראש אבקש שתנסי לא לשפוט אותי 🙏
לפני מספר שבועות טסנו מספר זוגות לסוף שבוע ארוך, במהלך סוף השבוע אין לי מושג איך זה קרה אולי בהשפעת האלכוהול אני לא ממש יודעת, אבל התנשקתי עם בעלה של חברה שלי עצרתי רגע לפני ששנינו היינו ללא בגדים.
אני מכירה את הזוג הזה כבר שנים אני מתארחת בבית שלהם, ותמיד היה נדמה לי שזו המשפחה מושלמת וכשזה קרה, אני נבהלתי ונרתעתי, הוא מצידו מנסה לשחזר את זה שוב.
ניסיתי להסביר לו שזה לא יקרה, והוא אמר שהוא מבין, אבל לפני כמה ימים כשנפגשנו לארוחה כול החברים, הוא מצא רגע כדי לנסות לנשק אותי. לא שיתפתי איתו פעולה גם ככה קשה לי להסתכל עליה בעיניים וגם על בעלי.

איך אני גורמת לו להפסיק לנסות? איך אפצה את החברה שלי על מה שעשיתי?

אני מרגישה נורא.
בבקשה תנסי לא לשפוט אותי

תגובתי:

אנונימית יקרה, 
מודה שכשקיבלתי את ההודעה שלך, לא ידעתי מה עליי להשיב,ואף היוועצתי בקבוצת הנשים שלי "חזקות מתמיד"
הלב  נצבט לי מעט,  ניסיתי לשים את עצמי בנעלייך, אך מודה שקל לי יותר היה לשים עצמי בנעליה של חברתך. 
עצם המחשבה על כך שמי שקוראת לה חברתי, נסחפה עם האיש שלי, גרמה לי להיות חסרת מנוחה. 
האם שפטתי אותך? כן. בראשי הייתי השופטת, חבר המושבעים והתלין. 
אבל אז עצרתי לנשום. הבנתי שנקודת המבט שלי לא נכונה, אז החלפתי אותה. 

לצערי בחיים לא פעם אנחנו שופטים אנשים, כי נדמה לנו שאם אנחנו היינו נתקלים בבעיה זהה, לבטח היינו נוהגים אחרת.

אני באמת שלא יודעת איך הגעת למצב כזה עם בעלה של חברתך, אבל כעת משאת  יודעת שלשניכם יש משיכה כלשהי (אני בטוחה שאם לא הייתה זה לא היה קורה) והוא לא מתכוון לעצור, את חייבת ל"חתוך בבשר החי"
אם את לא מתכוונת להתוודות בפני חברתך, מה שלדעתי מיותר לחלוטין לאור העובדה שבעלה יכחיש, או יאשים אותך. 
זה יגיע לאיש שלך, ובגדול בשביל כמה דקות, תהרסי שתי משפחות. 

עצתי לך: תצנני את הקשר עם הזוג הזה.
אם בעלה ייפנה אלייך, תבהירי לו שלא היה כלום לא יקרה כלום, ואם ימשיך לא תהיה לך ברירה אלא לספר לאשתו. (איומים עוזרים). 
אם את עדיין קוראת לעצמך חברה שלה, תגני עליה בכך שתתרחקי ממנה. עד כמה שזה אפשרי. 
זה יהיה קשה ויידרוש ממך לתת תשובות רבות ואני בטוחה שתמצאי את התשובות הנכונות. 
אם לא תעצרי את זה עכשיו, ואתם תמשיכו להפגש, בשלב כלשהו זה יקרה שוב, כי כשפורצים גבול, קל יותר לחזור שוב על אותה הפירצה. 

מקווה שעזרתי 
שיהיה לך המון בהצלחה