שלום יולנדה,
לפני שנה נולד בני הבכור. בהריון עליתי מעל לעשרים ק"ג ולמרות שאחרי הלידה חזרתי למשקל איתו התחלתי את ההריון, השדיים לא חזרו לעצמם, וסימני המתיחה לא נעלמו. לכן אני לא מאפשרת לבעלי לראות אותי באור. הסקס שפעם, אפילו בתקופת ההריון היה מלא תשוקה, היום קורה מתחת לשמיכה ובחושך. אני מתביישת בשינויים שלי. ולא משנה עד כמה בעלי אומר לי שאני יפה ושהוא אוהב אותי.
מה לדעתך עליי לעשות?
תגובתי:
אנונימית יקרה, אני קוראת את שכתבת, ואני חושבת שמעטות הנשים שלא חוו או חוות את אותה התחושה. ו
במהלך החיים, גופה של האישה, עובר לא מעט שינויים. (או שאפשר לבחור לקרוא לזה "התפתחות" )השינויים שלנו הנשים, מתחילים משחר ילדותינו, ועד הרגע בו אנו עוצמות את העיניים בפעם האחרונה.
היות והשינויים הללו לא עומדים לעצור, אנחנו חייבות לנהל עם גופינו סוג של זוגיות.
כמו שבני זוג, חייבים להבין אחד את השני, ולהתפתח יחד תוך כדי הקשבה, הבנה, ושמירה על האהבה , על הגחלת .
כך גם מערכת היחסים עם גופינו.
אנחנו צריכות להיות קשובות לו, לקבל את השינויים ולחבק את ההתבגרות שלו. ברור שתמיד אפשר לעשות ניתוחים פלסטיים, להזריק בוטוקס ועוד... אבל זה כמו לשים פלסטר על פצע ירי. שכן הבעיה היא לא חיצונית, אלא פנימית. ולכן לא משנה עד כמה נמשיך לתקן, באותה הנשימה נמשיך לחפש את הפגמים.
עצתי לי אלייך, היא לנהל שיחה עם עצמך!!!
תבקשי מבן זוגך, מהורייך או אפילו ביבי סיטר לשמור על הילד מחוץ לבית.
עמדי מול בבואתך בעירום. תסתכלי לעצמך בעיניים ותדברי עם עצמך. כן, מבטיחה לך מבוכה, מבטיחה לך שיהיו אין ספור פעמים שתחשבי לעצמך עד כמה זה טיפשי ותתכווני לוותר- אל תוותרי. הכירי את גופך, אל תמתחי ביקורת על השדיים או הסימנים, לטפי אותם. העניקי להם אהבה אמיתית, את האהבה שלך.
הזכרי בחיוך של פרי בטנך, הזכרי בגוף שהיה לך בעבר האמנם הוא היה צנום יותר, אך גם נשי פחות, מאז עברו אולי מספר חודשים, אך מה את עברת באותם החודשים? חיים צמחו בתוכך, זכית בתואר אימא, גדלת בכל כך הרבה מובנים. מצאי את עצמך.
המעטפת לא יכולה לשנות אותך, את התשוקות שבך, האהבה שבך, האמונה שלך בך.
אחרי מספר דייטים עם עצמך צרפי אותו. (בעלך) לתהליך
קשרי לו כיסוי עיניים. הרשי לעצמך לחשוף בפניו בכול פעם חלק אחר מגופך. הרשי לו להראות לך עד כמה את מושלמת בחוסר השלמות.
מניסיון, זה עובד.
מקווה שהצלחתי לעזור
אשמח לקבל עדכון 🥂
לפני שנה נולד בני הבכור. בהריון עליתי מעל לעשרים ק"ג ולמרות שאחרי הלידה חזרתי למשקל איתו התחלתי את ההריון, השדיים לא חזרו לעצמם, וסימני המתיחה לא נעלמו. לכן אני לא מאפשרת לבעלי לראות אותי באור. הסקס שפעם, אפילו בתקופת ההריון היה מלא תשוקה, היום קורה מתחת לשמיכה ובחושך. אני מתביישת בשינויים שלי. ולא משנה עד כמה בעלי אומר לי שאני יפה ושהוא אוהב אותי.
מה לדעתך עליי לעשות?
תגובתי:
אנונימית יקרה, אני קוראת את שכתבת, ואני חושבת שמעטות הנשים שלא חוו או חוות את אותה התחושה. ו
במהלך החיים, גופה של האישה, עובר לא מעט שינויים. (או שאפשר לבחור לקרוא לזה "התפתחות" )השינויים שלנו הנשים, מתחילים משחר ילדותינו, ועד הרגע בו אנו עוצמות את העיניים בפעם האחרונה.
היות והשינויים הללו לא עומדים לעצור, אנחנו חייבות לנהל עם גופינו סוג של זוגיות.
כמו שבני זוג, חייבים להבין אחד את השני, ולהתפתח יחד תוך כדי הקשבה, הבנה, ושמירה על האהבה , על הגחלת .
כך גם מערכת היחסים עם גופינו.
אנחנו צריכות להיות קשובות לו, לקבל את השינויים ולחבק את ההתבגרות שלו. ברור שתמיד אפשר לעשות ניתוחים פלסטיים, להזריק בוטוקס ועוד... אבל זה כמו לשים פלסטר על פצע ירי. שכן הבעיה היא לא חיצונית, אלא פנימית. ולכן לא משנה עד כמה נמשיך לתקן, באותה הנשימה נמשיך לחפש את הפגמים.
עצתי לי אלייך, היא לנהל שיחה עם עצמך!!!
תבקשי מבן זוגך, מהורייך או אפילו ביבי סיטר לשמור על הילד מחוץ לבית.
עמדי מול בבואתך בעירום. תסתכלי לעצמך בעיניים ותדברי עם עצמך. כן, מבטיחה לך מבוכה, מבטיחה לך שיהיו אין ספור פעמים שתחשבי לעצמך עד כמה זה טיפשי ותתכווני לוותר- אל תוותרי. הכירי את גופך, אל תמתחי ביקורת על השדיים או הסימנים, לטפי אותם. העניקי להם אהבה אמיתית, את האהבה שלך.
הזכרי בחיוך של פרי בטנך, הזכרי בגוף שהיה לך בעבר האמנם הוא היה צנום יותר, אך גם נשי פחות, מאז עברו אולי מספר חודשים, אך מה את עברת באותם החודשים? חיים צמחו בתוכך, זכית בתואר אימא, גדלת בכל כך הרבה מובנים. מצאי את עצמך.
המעטפת לא יכולה לשנות אותך, את התשוקות שבך, האהבה שבך, האמונה שלך בך.
אחרי מספר דייטים עם עצמך צרפי אותו. (בעלך) לתהליך
קשרי לו כיסוי עיניים. הרשי לעצמך לחשוף בפניו בכול פעם חלק אחר מגופך. הרשי לו להראות לך עד כמה את מושלמת בחוסר השלמות.
מניסיון, זה עובד.
מקווה שהצלחתי לעזור
אשמח לקבל עדכון 🥂
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה